טיפולים נפשיים, תרופות פסיכיאטריות, אשפוזים טראומטיים, סטיגמה אכזרית, קשיים ברכישת השכלה, קשיי תעסוקה, קשיי מגורים עצמאיים, ובעיות רבות במסגרת משפחת המוצא לפני הגעה לעצמאות; על כל המכשולים העצומים האלה ואחרים הנערמים בפני אנשים המתמודדים עם סבל נפשי מתמשך, כבר כתבתי במאמר "נפגעי הנפש - לא מה שחשבתם".
ואולם בשני העשורים האחרונים נוכחתי לדעת שגורמים רבים ניסו לפתור, או לפחות לצמצם, את הבעייתיות בכל השטחים אלה, מלבד - את נושא הזוגיות - שכנראה כמעט איש לא השקיע בו מחשבה, שלא לדבר על מעשה.
אולי כי הגישה של הממסד ושל שאר הגורמים הייתה, ועדיין נשארה במידה רבה, שעניין זה שבינו לבינה הוא אינטימי ובאחריות המתמודד עצמו. כאילו שרק הוא בכוחותיו ובכישוריו אמור למצוא לעצמו את בחירת ליבו.
טעות!
כי מה שאולי נוטים לשכוח/ להדחיק הוא; שלמתמודדים מצד אחד - קשה מאוד למצוא בני זוג מפני שההיצע המתאים להם הוא נמוך בהרבה "מהבריאים", ומצד שני - שעבור המתמודדים נושא הזוגיות הוא בעל חשיבות עצומה פי כמה וכמה מאשר בקרב "הבריאים".
מצאתי בקרב חבריי הרבים, שמתמודד או מתמודדת אשר עדיין לא מצאו זוגיות, מרגישים חסר רב, אשר מן הסתם גם משפיע רבות על מצבם הנפשי, הפסיכולוגי, החברתי ועוד. ההסברים הפסיכולוגיים לכך יכולים להיות מגוונים, אך זו עובדה שקשה להתעלם ממנה. לי ברור, מהיכרות עם מתמודדים רבים, שבני זוג הם צורך חיוני ביותר אשר ידורג על ידם במקום גבוה מאוד בסולם הצרכים שלהם ביחס "לבריאים", למשל. אך בפועל לא נעשה כמעט דבר בתחום זה שיוכל להביא מזור לפצעי הבדידות של המתמודדים.
ואני שואל - מי יוכל להרים את הכפפה הזו ולפתח מערכת יעילה שתסייע לאנשים מכוחותינו למצוא את החצי השני שלהם שכה משמעותי ומסוגל לרפא את פצעיהם הכואבים?
יליד 1956 * קלינית - חולה במאניה-דפרסיה * נשאתי כ-400 הרצאות * מנחה קבוצות בעמותת אנוש * פרסמתי שתי אוטוביוגרפיות
עוד אודותיי: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ZVIELROFE
עוד אודותיי: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ZVIELROFE